ניתן למצוא ענפים בודדים בהם ניתן לנהל עסק ללא חשש ריבית, אך באופן כללי במציאות הפיננסית, כיום קשה עד כמעט בלתי אפשרי לנהל עסק מבלי להיכנס לחששות ריבית.

המציאות כיום, שבכל צעד ושעל בחיי היום יום נתקלים בשאלות, לפעמים מחוסר ידע, לא מודעים כלל שיש כאן שאלה, למרות שהדברים מפורשים בתורה ובמשנה. איסורי הריבית בחברות ובעמותות השונות מתחלקים לשתי חלקים עיקריים.

א. כל עסק כלפי עצמו.   ב. העסק כלפי הלקוחות.

כל גוף בין אם זה עסק או עמותה, מתנהל מול הבנק באיסורי ריבית, כמו כן רובם המוחלט עומד בקשר מול חברות האשראי והסליקה, מתנהלים מול סוכנים ומשלמים שוטף פלוס 60 פלוס 90, משלמים חשבונות חשמל ומים, יש כאלו גם גז, חוזי שכירות, הכל בהתנלות של ריבית.

חוק עובד מעביד מחייב את המעביד לשלם הלנת שכר במקרה של איחור בתשלום, כמו כן קרן הפנסיה גובה עבור העובד את הכספים אותם יכל להרוויח במסגרת מסלול הפנסיה, מיום האיחור ועד יום התשלום בפועל, כשלמעשה זה נידון כהלוואה בין העובד למעביד שעבור איחור בתשלום כספי הפנסיה גובה העובד באמצעות חברת הפנסיה ריבית פיגורים.

בנוסף במדריך העסקים היוצא לאור על ידי מחלקת העסקים בבית ההוראה, מבוארים בהרחבה חששות הריבית המצויים בין החברות / המוסדות / העמותות / והעסקים השונים, הן בחברות ציבוריות, והן בחברות ועסקים הפרטיים, לבין הלקוחות, כפי שניתן לראות, איסורי הריבית משתנים מעסק לעסק, מחברה לחברה, ממוסד למוסד ומעמותה לעמותה.

הצד השווה שבכולם, שכיום כמעט לא מצוי גוף שאין בו חשש ריבית, מבלי שהסדירו את ענייני הריבית על פי ההלכה.

ריבית היא לא מצווה חדשה בתורה, אך ודאי קיים חוסר ידיעה רב במצווה ייחודית זו, חוסר הידיעה נובע מכך שהמציאות בעבר הייתה שונה, לא היו כרטיסי אשראי, לא היו חברות חשמל, גז ומים, ואכן איסורי ריבית היו שייכים ליחידים המלווים בריבית בשאט נפש.

כיום המצב שונה בתכלית ריבוי האשראי, והתפתחות הטכנולוגיה, יצרו מצב בו אנשים רבים חיים במצב של חוב, בהלוואות בנקאיות וחוץ בנקאיות. בחובות ותשלומים לשלל חברות, עבור טלפון ופלאפון, חשמל, גז, מים, ארנונה, הלוואות בין שכנים, שכירות דירה, ועוד ועוד.

גם אנשים יראים ושלמים שבעבר נזהרו בחמישים שערי היתר, והקפידו להעביר את כל התשלומים בזמן, כיום נתקלים הם בהחזרים נושאי ריבית, עבור גביית יתר בחברות הגז והחשמל, תוכנית חיסכון לילדים, פנסיה, ושאלתם בפיהם מה ניתן לעשות. אנשים העומדים לפני רכישת דירה, או מול סגירת חוזה עם קבלן, ומגלים מי לפני מעשה ומי לאחר מעשה, שהחוזה מכיל סעיפים שיש בהם איסורי ריבית. כל אלו הם דברים שלא היו בעבר.

שאלה זו אינה עניינית ומשכך אינה מצריכה מענה, אך חשוב להבהיר לעצמנו כי מלבד החובה המוסרית, לא יתכן שחברה המנסה לשווק את מוצריה בציבור שומרי תו"מ, מכשילה את הציבור באיסורים, כמו שלא יתכן שבמוסד בו מתחנכים ילדינו לדרך התורה מתנהלים בצורה שיש בה איסורי ריבית.

באחת השיעורים התבטא הגר"פ וינד שליט"א כי החלק הכי קשה בהוראת הריבית היא לשמוע סיפורים מאנשים שבאים לבית ההוראה לאחר שכבר חלילה איבדו כספם, מאידך רבני בית ההוראה מחזיקים באמתחתם סיפורים רבים על אנשים שהצליחו מעל לדרך הטבע, לאחר שנזהרו מסרך איסור ריבית, אם תורתנו הקדושה מבטיחה ברכה לכל הנזהר מאיסורי ריבית, וכבר אמר דוד המלך עליו השלום, עושה אלא לא ימוט לעולם, ומאידך רשב"י מבטיח לנכשלים כי נכסיהם מתמוטטים, הרי שהדברים מדברים בעד עצמם.  

כבית הוראה ששם לעצמו מטרה, להפיץ את המודעות לנושא, ומהוה חלוץ בתחום, בהדרכה מעשית, ופרקטית, באופן ספציפי בהלכות שכיחות אלו, מחוייבים הרבנים, לעמוד בסטנדרטים גבוהים, ולהיות ערוכים מבעוד מועד לכלל ההתפתחויות בשטח, ולכל שאלה ושאלה.

בהלכות ריבית כל שינוי ולו הקטן ביותר, בשיטת המסחר, או בהוואי החברתי, הרי שההלכה שונה. בנוסף, בהלכות אלו כל שאלה כרוכה בהלכות רבות, ובאופנים שונים, ומשכך, על כל רב לנתח את השאלה היטיב, ולהיות מעודכן במציאות בשטח.

אשר על כן מתאספים הרבנים מידי תקופה לשמוע על ההתפתחויות וללמוד את המציאות כיצד פועלים הדברים בשטח, אנשי מקצוע מתחומים שונים, נקראים אל בית ההוראה, ומביאים דברים כהווייתן בפני הרבנים, ששואלים ובוחנים, עד להבנה השלימה, כשלבסוף אף נבחנים הדברים בשטח מול גורמים נוספים, כדי להגיע לחקר האמת, ולהעמיד דברים על דיוקם.

בדרך כלל היתר העיסקא נותן מענה לרוב החששות בעסק, ולכן רבני בית ההוראה יושבים עם בעלי החברות לוודא שאכן היתר העיסקא נותן מענה והכל נעשה בכפוף להלכה, בנוסף בית ההוראה מקדיש מאמץ מיוחד להנגיש את הדברים והפתרונות, באופן הפרקטי ביותר בפני בעלי החברות, גם במקרים בהם היתר עיסקא אינו נותן מענה מלא , הרבנים מודעים לעובדה כי באופן שהדברים יהיו בלתי ישימים, הרי שעל אף רצונם הטוב של בעלי העסקים לפעול בהתאם להלכה או לבוא לקראת הלקוחות  יהיה להם מאוד קשה לשנות את התנהלות העסק, תהיה הסיבה מוצדקת ככל שתהיה.

לפעמים נראים תחומים שונים כרחוקים מעולם עלום זה, נושאים שלכאורה במבט שטחי אין בהם שום הלוואה ואו שאין בהם שום סרך ריבית, זה ברור מאליו כי אדם ואף דמות רבנית, גדול ככל שיהיה, לולא שמתמצא בעולם העסקים במהלך כל השנה, מתעדכן בכל ההתפתחויות העצומות, המשתנות מרגע לרגע, לעולם לא יכול להבין ולהתוודע לחששות השונות והחמורות, במציאות היומיומית

אך למה להרחיק עד לשם בכדי להבין את עוצמת הדברים, די אם נביט לרגע קט בלוח המודעות הסמוך, באוטובוס החולף, או אפילו בעיתונות החרדית, ונראה פרסום על חברה כזו או אחרת הנותנת הלוואות בריבית אטרקטיבית ללא כל אזכור לנושא איסור התורה להלוות בריבית, במודעה ליד מתפרסם כי איזהו חכם הרוכש מזגן כשמחיר המזגן משתנה בין תשלום אחד או בפריסת תשלומים. ועוד פרסומים רבים שיש בהם משום איסור ריבית, המפורסמים בראש כל חוצות ללא פוצה פה ומצפצף.

במקרים רבים, נתקלים הרבנים אף בגמחי"ם ועמותות שונות, שכל מטרתם והקמתם היא אכן לעזור לכלל הציבור, ובכל זאת נכשלות, ומכשילות את הרבים מחוסר מודעות, באיסור ריבית החמור, גם במוסדות השונים קיימים חששות ריבית, כמו בכל עסק, ואף מול תשלומי ההורים.

לאט לאט נכנסת המודעות לציבור, גם בעלי גמחי"ם המתנהלים שנים על פי סברות והיתרים מפוקפקים, ששמעו שכביכול רב פלוני או אלמוני מתיר, או אפילו כאלו שאכן התירו להם בתנאים מסויימים מתן ההלוואות, רק שעל סמך זה הוסיפו תנאים מתנאים שונים, אשר לא קרבו לתנאי הגמ"ח אותו התירו הרבנים, כיום מבינים שצריכים לשנות את תנאי הגמ"ח שיתאימו לגדרי ההלכה, ולמציאות,

בשונה מחברה או עסק, הרי שגמ"ח המלווה כספים כנגד תרומות או כל מיני תנאים שונים אף מצריך פיקוח צמוד שילווה את הגמ"ח, ובכל שאלה שמתעוררת שייתן מענה הלכתי, ובנוסף לוודא שאכן הגמ"ח מתנהל בפועל על פי התקנות שלו עצמו, אשר כל תזוזה ולו הקלה ביותר יכולה להגיע לאיסורי תורה.

שלש תשובות בדבר.

1. כל אדם מבין, לפני שחותם על עיסקא גדולה הוא פונה לעו"ד שיעבור על החוזה, גם לפני רכישת דירה אנשים מוציאים מכיסם עשרות אלפי שקלים רק בכדי שעו"ד יעבור על החוזה, גם בזה האדם יכול היה לקחת חוזה ולחתום עליו ובשביל מה צריך את העו"ד, אלא שברור הדבר שאדם שרוצה לוודא שהכל נעשה כשורה, ושהחוזה נותן מענה לכלל הבעיות שיכולות לצוץ ייתן לאדם מקצועי לעבור על הדברים.

משום מה כשהדבר נוגע לחלק ההלכתי אנשים מחפשים טצדקי והיתרים שונים, צריך לדעת כי היתר העיסקא אינו קמיע המתיר לקחת הלוואות בריבית, או לתת הלוואות בריבית היתר העיסקא אינו גם תעודת כשרות, היתר עיסקא הוא כמין מנגנון, המשנה את המציאות ממציאות של הלוואה למציאות של עסק, והיות והפרטים רבים, וכל שינוי ולו הקטן ביותר משנה את פני התמונה כולה, הרי שצריך לראות את המציאות במבט מקיף ככל הניתן, וללמוד את כל ההשלכות מכל פעולה ופעולה, ולוודא שאכן היתר העיסקא נותן מענה לכלל פעילות העסק. הפעילות הענפה אינה מתבטאת בעריכת היתרי עיסקא לחברות, זה אמנם הפועל יוצא, אך עיקר המאמצים מושקעים בלימוד הדברים היטב, לפעמים באים הדברים בקלות ולפעמים נדרשים כוחות ומאמצים רבים כדי לדלות ולהגיע לכל הפרטים הנצרכים,  כדי שחלילה לא יצא תקלה תחת ידינו.

לא כל דבר פותר היתר העיסקא, ולא לכל אופציה הוא נותן מענה, ולכן מעבר לחתימה על היתר עיסקא יש לוודא מול רב מקצועי שאכן היתר העיסקא נתן מענה לבעיות הספציפיות של העסק, ולתת את המענה הנקודתי על הנקודות אותם הית"ע אינו פותר.

לעומד מן הצד נראים הדברים פשוטים מגיעים חותמים היתר עיסקא, ובזה תמה המלאכה, אך מאחורי כל היתר עיסקא של חברה, עסק, או מוסד לימודי, עומדים שעות ולפעמים ימים או שבועות, של עבודת קודש.

2. בית ההוראה משקיע כוחות ומאמצים רבים, ומכתת את רגליו ממקום למקום על מנת להיפגש בפועל עם בעלי החברה, א. לראות את התנהלות הדברים בפועל בעיניים, ולא להסתמך על מצגי החברה. ב. לוודא כי אכן בעלי החברה הם אלו שחתמו, ושהעניין תקף גם מבחינה משפטית. ג. שאכן הבינו את משמעות הדברים כפי שמצריכה ההלכה.
3. לקוחות רבים מבקשים לראות כי אכן היתר העיסקא נעשה כדין, משכך בעלי העסקים מעוניינים שעל היתר העיסקא יופיע חתימה מטעם בית ההוראה כי אכן הדברים נעשו כדין וניתן לסמוך על היתר העיסקא.

מטבע הדברים הוצאות בית ההוראה רבות, והפעילות מסביב לכל היתר עיסקא מצריכה משאבים, ומשכך ישנה עלות מסויימת עבור שירות זה, אך במידה ובעל החברה מסרב לחתום בשל שיקול הכלכלי הרי שבית ההוראה נוטל על עצמו את העלויות הרבות, למען מטרה זו, לבית ההוראה אין את הפריבילגיה לא לערוך היתר עיסקא בשל סיבות כאלו ואחרות, גם במקרים אלו השירות שניתן על ידי הרבנים הוא אותו שירות.

בכניסה לעסק שאינו חתום על היתר עיסקא מעבר לחששות האיסור של הלקוח עצמו, כפי שניתן למצוא בהרחבה במדריך העסקים כל עסק לגופו, הרי פעמים רבות יש כאן ממש איסור של לפני עיוור, ומסייע בידי עוברי עבירה. ואין כאן סיוע בעקיפין לתת רווח לעסק, אלא על ידי הרכישה עצמה ישנם חששות איסורים, כמו ניכיונות אשראי שבעל העסק עושה על ידי רכישת  הלקוח.

חברות ומוסדות רבים עדיין לא הסדירו את חששות הריבית, במקרים רבים הדבר נובע מחוסר עניין לציבור, כפשוטו, פעמים רבות כשפנו מבית ההוראה לעסק זה או אחר הנותן שירות למגזר החרדי, על מנת שיחתום על היתר עיסקא לרווחת הציבור, תגובת בית העסק הייתה שכבר למעלה מעשרים שנה או שלושים שנה פועל העסק ומעולם אף אחד לא הזכיר דבר כזה. כמובן שבעלי העסקים והחברות לא יפנו מעצמם ללא שיש ביקוש מהציבור.

ולכן החובה מוטלת על הציבור הקדוש לשים לב, ולא לחשוש לבקש מהמוסד, מהעסק, מהעמותה, לראות האם נקיים הם מחששות ריבית, והאם הם חתומים על היתר עיסקא מוסמך כדת, הניסיון מוכיח שרק בדרך זו ניתן להשפיע, פעמים שבעלי עסקים חוששים לעשות את הצעד המתבקש ולהסדיר אחת ולתמיד את חששות הריבית מהעסק, ובשל כך על אף היותם מודעים לחומרת הדבר, דוחים הם את הטיפול בעניין מיום ליום, עד שיש דרישה מהלקוחות.

אכן הדבר מטעה מאוד, ורבים סבורים אם יש תעודת כשרות לעסק הרי שגם עניין הריבית אינו מצריך בדיקה, לצערנו הדבר אינו כן, ואף עסקים הנושאים תעודות כשרות מהודרות, משום מה נושא הריבית נשאר מאחור, רבני בית ההוראה מספרים על בעלי שמחה שהזמינו אירוע ובררו היטיב על טיב הכשרות, ופתאום נדהמו לגלות לאחר מעשה, שנכשלו באיסורי ריבית, כשלתומם סברו שמכיוון שהאולם עומד תחת השגחה מהודרת, הרי כמו שאין לחוש לחילול שבת כן אין לחוש לשאר איסורים.

האם עלה פעם בדעתו של אי מי לחתום על חוזה שיש סעיף המורה על תשלום בשבת? הרי לא יעלה על הדעת כן! איך יתכן אם כן שאנו נותנים לגופים שונים להחתים אותנו על חוזים וסעיפים שיש בהם איסורי ריבית, ללא שיש פתרון הלכתי לדבר. ברור הדבר כי אם תהיה דרישה ציבורית הרי שהעסקים יתחילו לקדם את העניין.    

החובה מוטלת על הציבור הקדוש לשים לב, ולא לחשוש לבקש מהמוסד, מהעסק, מהעמותה, לראות האם נקיים הם מחששות ריבית, והאם הם חתומים על היתר עיסקא מוסמך כדת, הניסיון מוכיח שרק בדרך זו ניתן להשפיע, הדבר אינו מסובך כלל כפי הנראה.