נפסק בשו"ע (חו"מ סי' סז סעי' לו) ד"המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, יאמר לו המלוה: משמט אני וכבר נפטרת ממני. ואם הלוה אומר לו: אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו".
ויש לדון למה אין באמירה זו של 'אף על פי כן' משום רבית, שהרי הלוה כבר אינו מחויב לשלם לו, ואם בכל אופן הולך ומשלם הרי הוא מוסיף על מה שמחויב, ואם עושה כן בגלל ההלוואה למה אין בזה איסור רבית.
ואף שנפסק בשו"ע (סי' קס סעי' ו) שמותר לתת רבית מאוחרת כל שאינו מפרש שהתוספת הוא בגלל ההלואה, הרי כאן שאומר בפירוש שרוצה לשלם את ההלואה הרי זה מפרש, שאומר להדיא שמשלם על ההלואה.
תשובה:
תשובה: כיון שאינו מוסיף יותר ממה שהלוה לו אין בזה איסור, אף שמוסיף יותר ממה שמחויב.
